קהילה יהודית של אז

הקדמה

את עבודת חקר זו אני כותבת במסגרת יחידה שלישית בהיסטוריה באולפנת צביה הרצליה בכיתה י"א3 בשנת תשע"ב.
בעבודה זו אני חוקרת מגוון ממצאים הקשורים לשמות פרטיים ושמות משפחה במארמורש חבל ארץ יהודי שהיה ואיננו.
עבודת המחקר עוסקת הן בשמות משפחה שונים מתקופות שונות ומאזורים שונים בעולם,
והן בשמות פרטיים,שכיחותם וחוקיהם.
מהמחקר עלו הרבה השפעות בין גורמים שונים שהובילו לקביעת שמות משפחה.
נושא המחקר עלה בהמשך לחקירתי באופן פרטי את שם המשפחה שלי ומקורו,
במהלך הכתיבה של עבודת חקר זו למדתי המון על הנושא.

ללא ספק נושא זה הוא מעניין ומגוון וזוהי סיבתי העיקרית לחקירתו.

פרק ראשון: שמות משפחה יהודיים

1.תהליך היווצרות שמות משפחה

שם משפחה יהודי מעיד לכאורה על השתייכותו של האדם למשפחה בתרבות, או על הקרבה המשפחתית בין אנשים שונים. בדת היהודית כמו בתרבויות רבות אחרות נהוג שבני זוג וילדיהם מזוהים באותו שם משפחה אשר עובר מדור לדור. שם משפחה כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על קרבה בין אנשים, ולעיתים קרובות קשה להוכיח קרבת דם בין אנשים שנושאים שם משפחה זהה. בעת העתיקה לא היו שמות המשפחה בשימוש נרחב ובני האדם נקראו על שם אביהם לצורך זיהוי למשל:יהושע בן נון. אנשים הוסיפו לעצמם שם משפחה על סמך מקצועם או מקצוע בני משפחתם בשל כך, אפשר בקלות לזהות את מוצאו של האדם על פי שם משפחתו. למשל:שם המשפחה "לידרמן" למשפחת סנדלרים. ישנם שמות משפחה המזוהים או שייכים לעדה מסוימת, למשל: "יוספיאן" בן אברהם בשפה הפרסית-רוב שמות המשפחה הנגמרים ב "יאן" מקורם בשפה,עדה הפרסית. קיימים שמות משפחה המבוססים על מסורת ישראל, למשל:משפחת כהן-מצאצאי אהרון הכהן. לעיתים מאמצים לעצמם אנשים שמות משפחה על פי מקומות מגוריהם, למשל:משפחת "יגורי" על שם הקיבוץ. שמות משפחה מסוימים הם כינויים שבאו לציין את מוצאה של המשפחה, למשל: "פרנק"\"פרענק" ניתן ליהודים ממוצא גרמני.

2.שמות משפחה בעדות ספרד

שמות משפחה בעדות ספרד היו נקבעים בד"כ ע"פ הקריטריונים הבאים:

1.ע"פ  העיר\האזור שבהם מוצא המשפחה:

מהעיר טולדו שבספרד שם המשפחה "טולדנו".

2.עיסוקו של אבי המשפחה:

מאלף הבזים (חיה) "אלבז".

3.שמות משפחה שהם ראשי תיבות:

"בן חמ"ו" בן חנניה מישראל ועזריה.

3.שמות משפחה בעדות אשכנז

שמות משפחה בעדות אשכנז נכנסו בצורה המוכרת לנו כיום רק במאה ה-18.

עד אז היה רווח השימוש בשמות האב או בכינויים שנגזרו מהעיסוק/חזות/תכונות/אופיו, של אבי המשפחה. בעקבות צווים שהוצאו על ידי הממשלה התחילו היהודים לבחור בשמות משפחה של היום. עם זאת היו משפחות יהודיות אמידות שאימצו שם משפחה כמנהג האצילים הגויים. שמות המשפחה שנבחרו על ידי ראשי המשפחות ניתנים לחלוקה על ידי מספר קבוצות עיקריות:

1.עיסוק אבי המשפחה "פישר"-דייג.

2.מקומות שהם מוצא המשפחה "המבורגר"-מיוצאי המבורג.

3.שמות שנבחרו כסגולה להצלחה "רייך"-עשיר.

4.שמות שנבחרו מהטבע "טייך"-נהר.

4.שמות משפחה בקרב יהודי אתיופיה

באתיופיה לא נהוג לתת שמות משפחה.

אדם מכונה בשמו הפרטי, שם אביו ושם סבו, בדומה לנהוג בתקופת התנ"ך.

כשעלו יהודי אתיופיה לישראל, הם נדרשו על ידי הרשויות להשתמש בשמות משפחה כפי שנהוג בישראל. לרוב בחרו לקחת את שם הסב והפכו אתו לשם משפחה. במקרה שהסב עדיין חי נקבע שם המשפחה על פי אביו של הסב. ובמקרה בהם אב המשפחה לא חי בעת עליית המשפחה לישראל, נקבע השם על פי שם האב המנוח.

5.שמות משפחה בקרב יהודי הודו

שמות המשפחה של הקהילה מהודו נלקחו מהכפר בו התגוררו, בעיקר בעמק הקונקאן שבמדינת מהרשטרה, בתוספת של "קר". כך למשל "דנדקר" - מהכפר דנדא, "דיווקר" - מהכפר דיוו, "פנקר" - מהכפר פן ו"נוגאוקר" - מהכפר נו.

ישנם כ-128 שמות משפחה שונים בקרב הקהילה, למרות שבתחילת המאה העשרים, ובמיוחד עם עלייתם לישראל, החלו רבים לשנות את שם משפחתם, לרוב על-פי שמו הפרטי של הסב או אב הסב, כגון ראובן, יוסף או שמואל.

שמות רבנים ע"ש שמות ספריהם באזור מארמורש

שמות בקרב רבנים ידועים
רבנים שהיו ידועים בקרב הציבור,היו תלמידים גדולים וחכמים וכתבו הרבה ספרים הקשורים בעיקר בקודש,
מעניין לראות כי שמותם של הרבני הללו לפי רוב הוא לפי שמות ספרים משמעותיים שכתבו במהלך חייהם,למשל:

רבי חיים צבי טייטלבוים בעל עצי חיים.
סיגט והאדמו"ר באותה עיר ומחבר ספרי "עצי חיים".
נולד הרב חיים צבי (הרש) טייטלבוים (ה'תר"מ, 1880 - ה'תרפ"ו, 1926) היה רבה של בשנת ה'תר"מ (1880) לחנה (לבית אשכנזי) ולרבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבה של סיגט שבמרמורש בהונגריה (היום ברומניה). נישא בתרנ"ו לקרובת משפחתו- ברכה סימה בתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט, בנו של ר' חיים מצאנז.
לאחר מות אביו בשנת תרס"ד (1904) התקבל הוא לרבה של סיגט ולאדמו"ר של חסידי אביו, מת בפתאומיות בעיר קליינווארדיין בשנת תרפ"ו (1926), בגיל 46, והובא לקבורה בעירו - סיגט.

יהודה ב"ר יוסף הכהן בעל קונטרס הספיקות
יליד סיגט ונושא דגל חסידות סיגט כשבעים שנה היה האדמו"ר מסאטמר,רבי יואל טיטלבויום.משחר ילדותו התבלט בחריפותו וראו כי לגדולות נוצר.
לאחר פטירת אביו בעל הקדושת יום טוב והוא אברך צעיר מאוד,נדבקו ליו חסידים ותלמידים.ראשית רבנותו הייתה בעיירה ארשיווא,אך רוב הזמן ישב בעיר סאטמר,
שם הקימו לו חסידיו בית מדרש גדול.
בשנת תרפ"ו נבחר לרבה של קרולה .
באותה שנה נבחר אחיו בעל העצי חיים ומאז הוא מנהיג את העדה.
חסידיו ומעריציו הלכו ונתרבו והגיע לקהל אלפים וביחוד מאז שנבחר לרבה של סאטמר.

אברהם בן משה בינימין ובעל כתב סופר.

הכתב סופר נולד לאביו הגדול, החתם סופר, בשנת תקע"ה, לאחר שנים של צפיה לזש"ק. כצוואת אביו, בגיל 25 עלה לשבת על כס הרבנות בפרשבורג המעטירה, שהיתה באותה התקופה המרכז התורני הגדול והחשובה ביותר בהונגריה, ואחד המרכזים החשובים בעולם היהודי בכלל.

בין השאר ידוע הכתב סופר בזה שבשנת  תרכ"ב הקים את כולל שומרי החומות בירושלים עיה"ק.

לכתב סופר נולדו עשרה ילדים, בנים ובנות, שכולם גדלו בתורה והרביצו תורה בישראל. השושלת לא ניפסקה, ואף היום יושב נכדו ונינו על בס האדמורו"ת, הרב יוחנו סופר, האדמור מארלוי.

הכתב סופר כתב חידושי תורה, שו"ת על ארבעת חלקי השו"ע, וספר חידושים על מסכת גיטין. כל ספריו ניקראים בשם כתב סופר.

שמות משפחה שניתנו בכפייה במחוז מארמארוש

זוהי אגדה על שלושה אחים מהעיר מארמארוש שקיבלו את שם משפחתם בכפייה מיוסף השני,קיסר אוסטריה.
חתנו של הרב צבי הירש(שבאותו זמן כיהן כרב של העיר טשורטקוב)
נקרא רבי יוסף,ולו נולדו שלושה בנים:
מרדכי,שלמה ואברהם.
שלושת האחים עזבו את העיר טשורטקוב והגיעו למארמארוש.
והלכו לבקש ברכה ועצות לדרך מפי דודם רב שמואל.
ודודם הציע להם:"קחו לכם עגלה רתומה לסוס וסעו מכפר לכפר ומעיר לעיר.והקב"ה יזכה אתכם בפרנסה ובבנים גדולי תורה וצדיקים".
האחים הגיעו לכפר סעלישט שבמאמארוש ואחד האופנים של העגלה נשבר,עקב כך השתקע במקום גדול האחים-רבי מרדכי.
רבי מרדכי שימש ראש על כל מחוז מאמארוש .
שני האחים הנותרים המשיכו בדרכם ע"פ הוראותיו של דודם רבי שמואל והגיעו עד הכפר בארשא.
כאן השתקע האח האמצעי-רבי אברהם.
האח השלישי המשיך את נסיעתו עד לאויבערווישע .

בבארשא התגלו בהרים זהב ומתכות,וכשהתחילו בחציבת ההרים הוזמן יוסף השני,קיסר אוסטריה.
משהוזמן הקיסר החלו בהכנות גדולות לקראת בואו,
אלם בכל מאמארוש לא נמצא מקום ראוי בו יכול הקיסר להתאחסן חוץ מביתו של הרב מרדכי בכפר סעלישט.
רבי מרדכי הזמין את אחיו שיסייעו לו בהכנות לקבלת פניו של הקיסר.
קבלת הפנים עברה בהצלחה מרובה,וכאשר עמד הקיסר להיפרד ממארחיו שאל לשמם,הוא ביקש לרשום את שמותיהם ביומנו וכיון שלא היה להם עדיין שם משפחה אמר להם הקיסר:
"אתה מרדכי הגדול בין האחים שטרן (=כוכב)תקרא,כי ככוכב בשמים המאיר דרך בחשכה היית לי.
ואתה שלמה שדאגת לתבואה (=פרוכט) בשביל חילי-פרוכטר תקרא.
ואתה אברהם, שמקומך בין הרים גבוהים ויערות עד ,אדלר (=נשר)תקרא ,כי עליך להיות קל כנשר לעוף בין ההרים.

מקורות:
ספר מארמארוש עמוד כ.

סקר שכיחות שמות פרטיים בישראל לשנת 2008

בשנת 2008 בה נולדו בסה"כ כ-157,000 ילדים.

נמצא כי השמות הנפוצים ביותר בקרב הבנים הוא "נועם" (כ-1,970).
אחריהם דורגו: אריאל, יונתן, יוסף, משה, עידו, דויד, יהונתן, דניאל אורי ואיתי.
ובקרב הבנות השם "נועה",
שמות נוספים פופולארים: שירה, יעל, תמר, מאיה, טליה, שרה, הילה, מיכל, עדי, מעיין.

שמות רבים איבדו את הזהות המינית שלהם ובשנים האחרונות הם ניתנים לשני המינים. הלשכה לסטטיסטיקה מציינת את השמות : שחר, אליה, עומר, יהלי, יובל, מעיין, עדי, דניאל, נועם, אריאל ועמית כשמות שניתנו בישראל לשני המינים.

פרק שני: שמות פרטיים

1.מאפייני שמות המשפחה הפרטיים
שם פרטי הוא שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה. לרוב ניתן שמו הפרטי של אדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות מוכרז שם הבן בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום בו קוראים בו, או בטקס זבד הבת.
במדינת ישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים.
בישראל מקובל לרוב לקרוא לילד בשם פרטי רשמי יחיד. לעתים ניתן שם פרטי נוסף, הידוע במשפחה, אך לא תמיד נרשם בתעודות הרשמיות.
במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים, אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם, בדרך כלל הראשון. בספרד, מלבד מתן שני שמות פרטיים, יש שימוש גם בשמות המורכבים מכמה מילים. השמות משני הסוגים מקוצרים לצורכי יומיום באופנים שונים. למשל, גבר ששמו "חוסה מריה" יקרא "חומה", אישה ששמה "מריה דל מר" (מריה של הים) תכונה בקיצור "מרימר", ואישה ששמה "מריה דה לה לוס" (מריה של האור) נקראת רק באמצעות המילה הסופית בשמה - "לוס".

2.נתינת משמעות לשם פרטי בתנ"ך
בתנ"ך הצגת דמות בשמה מלווה לעתים גם במדרש שם - הסבר המבוסס על השורש של השם או על צלילו ומעניק לשם משמעות, מקשר אותו לנסיבות הלידה, אופי הדמות, מעשיה, גורלה וכדומה. עיקר מדרשי השמות מצוי בספר בראשית, ומתחיל באדם הראשון שקורא לבנו השלישי שת שמוסבר בכך שהושת והושם במקום הבל שנרצח (בראשית ד כה). נח נקרא על שם הנחמה (בראשית ה כט). יצחק נקרא על שם האבסורד והגיחוך שיש בלידה בגיל כה מבוגר (בראשית כא ו). יעקב נקרא על שם שידו אחזה בעקב אחיו. דוגמה בולטת לקריאת שמות, היא קריאת השמות של בני יעקב, שלרובם ככולם קיים הסבר בגוף המקרא לשם. גם לבני יוסף, אפרים ומנשה ישנו הסבר בגוף המקרא (בראשית מא נא-נב). בספר שמות משה, שם מצרי שמשמעותו נולד או בן, מוסבר כאילו נגזר מפועל עברי: (שמות, ב', י') "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
לעתים המספר התנ"כי, שמודע לסוף המעשה, מנמק את בחירת השם באירוע עתידי מבחינת הדמות. במקרים אלו ייתכן כי שם הדמות הומצא כדי להתאים לתוכן הסיפור. ייתכן גם כי השם היה קיים בסיפור שהועבר בעל פה, והמדרש התווסף מאוחר יותר לסיפור על מנת לתת הצדקה, רציונליזציה או משמעות רטרואקטיבית לפרט בתולדות הדמות. דוגמה לכך הוא סיפור נבל הכרמלי: (שמואל א', כ"ה, ג'-ד') "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל ... וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים". בהמשך הפרק מעידה אשתו אביגיל: (שמואל א', כ"ה, כ"ה) "אַל-נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת-לִבּוֹ אֶל-אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל-נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ".
חז"ל הרבה פעמים ממשיכים את המגמה הזו של מדרשי שמות, ומנסים לברר את מהות השם במקום שהתנ"ך סתם ולא ביאר את הדבר. באופן דומה הלכו לעתים פרשנים של חז"ל כדוגמת המהר"ל מפראג, וניסו לתת הסבר ונימוק למהות שמות שחז"ל הזכירו באגדות ובמדרשים שלהם.

3.שמות פרטיים העוברים במסורת משפחתית
בקרב עמים רבים קיימות מסורות של שמות פרטיים העוברים במשפחה מדור לדור. מנהג נוצרי הוא קריאת הבן הבכור בשם זהה לשם אביו. ביהדות מנהג זה אינו מקובל, ושמות שעוברים במשפחה "מדלגים" על דור אחד לפחות, כך שילד עשוי להיקרא על שם סבו, אך לא על שם אביו. בקרב יהדות ספרד שם עשוי להינתן לילד לכבוד סבו בעוד הסב בחיים. בקרב יהדות אשכנז שם שעובר במשפחה ניתן לזכר סב שנפטר. בכל העדות ניתנים לילדים גם שמות קרובים אחרים (דודים, למשל) שנפטרו ללא צאצאים או בסמוך ללידת התינוק.

4.שמות כרכיב באתוס הציוני ובמדינת ישראל
תופעה נפוצה מתקופת היישוב ועד שנות ה-90 היא להחליף את השם מלידה בשם עברי, כדי "למחוק" את הגלותיות שבאה עם השם וליצור כור היתוך. כך למשל "תרזה" שונתה ל"תרצה", "הלן" ל"אילנה", "וולף" ל"זאב", "הנריק" ל"צבי" ו"לאון" ל"אריה".
לעתים הייתה זו בחירה אידאולוגית, למשל בקרב החלוצים, שראו בשם העברי מרכיב בהגשמה הציונית. לעתים השם הוחלף עקב השפעה חברתית של הקולטים, למשל שמם של עולים חדשים בשנות ה-60 וה-70 עוברת פעמים רבות על ידי הפקידים שקלטו אותם בנמל ובשדה התעופה או על ידי מורים באולפן שבמרכז הקליטה. בעת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים כבר לא הוחלפו שמותיהם של העולים.
כמו כן, בתקופת ראשית המדינה, לאחר קום המדינה ניתנו שמות לאומיים רבים, כמו ישראל וציון לבנים, וחרותה, ציונה וישראלה לבנות. במחנה הדתי-לאומי ניתנו שמות כמו אמונה, מוריה והודיה.
הטבע תפס גם הוא מקום נכבד במתן השמות לבנים ולבנות. בתחילה זה היה בעיקר הטבע הארצישראלי, ואחר כך גם הטבע באופן כללי. למשל שמות של מקומות כמו שרון, גלעד וירדן, שמות פרחים כמו סיגלית, נורית, רקפת, לילך ואיריס, שמות בעלי חיים כמו אייל, דב ועופר ושמות הקשורים במים ומשקעים כמו מעיין, טל, אגם ויובל. וכן, מקובל להעניק לתינוקות מגוירים וכן למי שזקוקים למזור והחלמה את השם: איתי,רפאל,חי,חיים,חיה ותחיה.
משנות ה-70 החלו לצוץ שמות דו מיניים. אלו היו שמות שבמשך מספר עשורים זוהו עם אחד המגדרים וכעת מזוהים עם שניהם (בעיקר שמות בנים שכיום ניתנים גם לבנות), כמו נעם, גילי, רוני, עדי, שרון, שי, חן וטל. ישנם שמות דו מיניים שהחלו להשתמש בהם בשנות ה-90 וה-2000 כמו תום, ליאל ואסיף.
בנוסף, אלו היו יכולים להיות שמות של בנות שנוצרו על ידי הוספת סיומת ניקבית (ה, ת, ית) לשמות שהיו והינם מקובלים כשמות לבנים (כמו יוסף -> יוספה, ליאור -> ליאורה, גל-> גליה, גלית, גיל -> גילה, גילת, זיו -> זיוה, אור -> אורה), וכיום הם משמשים כשמות לבנות ללא כל שינוי. כך למשל: ליאור, גל, זיו, אור (אוׁרי), דניאל ואריאל.
אצל בנות שמות שנחשבים ל"כבדים" מקבלים קלילות ועכשויות על ידי תוספת של "ית": כך הופכות לאה לליאת, שרה לשרית, דינה לדנית, אורה לאורית, דליה לדלית וכדומה.
5.חוק השמות
חוק השמות, התשט"ז -1956 הינו חוק ישראלי הקובע את אופן מתן השמות הפרטיים ושמות המשפחה במדינת ישראל.

חיוב בקיום שם פרטי ושם משפחה
סעיף 2 לחוק קובע כי לכל אדם הרשום במרשם האוכלוסין במדינת ישראל חייב להיות שם משפחה ושם פרטי. החוק מתיר ששם המשפחה יהיה כפול, וכן מתיר לאדם לשאת יותר משם פרטי אחד. החוק אינו עוסק בשם משפחה משולש, אך יש הנושאים שם כזה, למשל - ג'ודי ניר מוזס שלום.
מתן שמות משפחה
סעיף 3 לחוק קובע ברירת מחדל לפיה ילד מקבל עם לידתו את שם משפחת הוריו. אם יש להורים שמות משפחה שונים, קובע הסעיף שהילד יקבל את שם משפחת אביו, אלא אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים. במצב שבו הילד נולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל הילד את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך. במצב בו האם הייתה ידועה בצבור ואם הסכימו ההורים, יקבל את שמות המשפחה של שניהם.

מתן שמות פרטיים
שם פרטי ניתן לילד על ידי הוריו סמוך לאחר לידתו. באין הסכמה בין ההורים, רשאי כל אחד מהם לתת לילד שם פרטי, והילד ישא את שני השמות (סעיף 4 לחוק). ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו ואף אינה ידועה בציבור כאשתו, יקבל שם פרטי על ידי אמו בלבד.

שינוי שם פרטי
עפ"י חוק השמות ניתן לשנות שם פרטי של כל אדם. כל אדם בגיר, מעל גיל 18, רשאי לגשת ללא אפוטרופוס.
בנוסף על פי חוק זה - מי ששינה את שמו, לא ישוב וישנה את שמו שנית תוך שבע שנים מיום תחילת תקפו של השינוי האחרון, אלא באישור השר.
אדם ללא שם
מי שאין לו שם, ולא בוחר לעצמו שם, רשאי שר הפנים, בהתאם לסעיף 9 בחוק, לקבוע לו שם; בקביעת השם יתחשב השר בשמות הוריו והורי הוריו של אותו אדם, ואם הוא נשוי — גם בשם בן-זוגו. השר יודיע לאותו אדם את השם שקבע, וזה יהיה שמו של אותו אדם, זולת אם בחר לו שם אחר תוך חודשיים לאחר קבלת הודעת השר.

שם האדם ע"פ היהדות

בשם האדם טמונות האנרגיות הפועלות בו. על פי הקבלה אותיות השם מהוות צינורות שפע רוחניים לאדם. בהרצאתו המרתקת חושף הרב זמיר כהן סודות הטמונים בשמות הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו, הוא מסביר את משמעות השמות ע"פ היהדות, ואת עדיפותם.
הרב זמיר כהן סוחף את ציבור הצופים בהרצאותיו לעולם התורה והקבלה בדרך מעניינת וומושכת.

פרק שלישי: לקט של שמות משפחה שהיו שכיחים בין יהודי מאראמארוש

להלן לקט של שמות משפחה שהיו שכיחים בין יהודי מאראמארוש במיפקד היהודים של 1830-32:
אדלר  (בורשה, ברבשט, סאנאפאטאק, סאראסאו; אונטרר אפשא, דיבעווע, גאניטש)
אונגאר (מאסיף, פטריווה, פאליען-גלוד; פריסלופ דאניליף)
אינגבר (ספיקנא; טערעסיף)
אפל (לרדינה, אונטר ווישווה, יויעד, קעכניה, ביטשקוף,גלוד)
אפשאן (בירסאניף)
באש (ספיקנא)
גאנז-גאנץ (בורשה, אונטר ווישווה, מיטל ווישווה, דראמירשט, סליטש,
סיטשל, בירסאניף, נאנטש)
גוטליב (סראסאו)
גלאזר (אויבר ווישווה)
דאסקאל (אויבר ווישווה, אונטר ווישווה, גלוד)
גנוד (מיטל ווישווה)
דאסקאל (אויבר ווישווה, מאסיף, מיטל ווישווה, ברברשט, ריזאווליה, ספיקנא, רעמיט; אונטר אפשא, טערעסיף).
דבלינגר (סלישט)
דוב (ברבשט, ספינקא, רעמיט; אונטר אפשא, טערעסיף)
דבלינגר (סלישט)
דוב (ברבשט, סיטשל, וואד)
דייטל (ספינקא)
דראטל (אויבר ווישווה)
דרומר (אויבר ווישווה)
האז-האס-אוס (סיגט,ספינקא,קרעטשעניף,רינה,פטרווה,רעמיט,פאליען-גלוד,פאליעןריסקווה ; ניאגבה).
הילאן-העלמאן (חוסט)
העכט (ריסקווה)
הרשטיק (מאסיף)
ווידר (סיגט,בורשה,לרדינה,סלישט,ריזאווליה,פריסלופ).
וויזל (קרעטשעניף,וואנצ'שט,שיף,סטרימטערה ; ווילחוביץ,טערניווע,אויבר אפשא)
וורצברגר (אויבר,ווישווה,ריסקווה)
זולדאן (וואלאווע)
טאמבור (נאנוקיף)
טסלר (אויבר,ווישווה,ריזאווליה,בירסאניף,נאנשט,ברעב ; מיטל אפשא,פריסלופ).
יונגר (ברבשט,סערב,אונטר ווישווה,סאלטינא).
יעגער (רינה,בירסאניף).
כהנא-קאהאן (סיגט).
לאקס (סיגט,בורשה,דראגמירשט,אונטר אפשא, יויעד,סאראסאו).
ליבר (מאידאן).
לרנר (לרדינה,פטריווה,יויעד,מאסיף)
מאליק (אויבר,ווישווה,אונטר ווישווה,ביטשקוף,מאסיף,פטריווה ; מיטל אפשא).
מארמור (מיטל ווישווה,ריסקווה).
מולדובאן (אונטר ווישווה ,ברעב)
מוסקאל (בודשט)
סמוק  (סיגט)
פאסטרנאק (אויבר ווישווה ,מיטל ווישווה ,מאסיף)
פוגל (ספיקנא ,סיטשל ,ריזאווליה ,רינה ,נאנטש ,ווירישמורט)
פוקס (סיגט ,סלאטינה ,ברבשט ,וואנצ'שט ,ברעב ,פאליען-ריסקווה)
פייארוורגר (מאסיף ,בידעוולע ,שדה-לבן)
פייג (קרעטשעניף ,ריסקווה)
פיינטוך(סטרימטערה)
פיקסלר (קאלאטשאווע)
פיש (סיגט ,ברבשט)
פסטינגר (לרדינה)
פעדער (ברבשט ,וואנצ'שט ,סאנאפאטאק)
פערל (סיגט ,ספיקנא ,אויבר ,אונטר ומיטל-ווישווה ,מאסיף ,קעכניה ,קרע-טשעניף ,פטריווה ,לרדינה ,פאליען-ריסקווה ,ריזאווליה ,שיף)
פרוכטר (אויבר ווישווה)
ציק (סיגט ,בורשה)
קאהן ראה: כהנא-קאהאן.
קאסירר (פטריווה)
קייזר (מיטל ווישווה)
קינד (מאסיף ,בורשה ,שיף)
רזימבש (ספיקנא)
שאפר (אונט ווישווה ;וואלאווע)
שטויבר (ברבשט ,פטריוויה ,מאסיף)
שטיינמץ (ספיקנא ,בורשה ;ווילחוביץ ,דיבעווע)
שטערן (אויבר ווישווה ,מיטל ווישוווה ,ספיקנא ,לרדינה ,דראגמירשט ,בורשה ,סלישט ,סטרימטערא ,גלוד )
שעכטער (סיגט ,אוייבר ווישווה ,מיטל ווישווה ,סלישט ,סיטשל ,בירסאניף ,לרדינה)
שפריצר (דראגמירשט)

סיכום

לאחר שחקרתי במשך שנה שלמה את נושא שמות המשפחה והשמות הפרטיים,
במסגרת יחידה שלישת בהיסטוריה,
אני חושבת שהעשרתי את הידע שלי במידע מעניין וחשוב.
במהלך העבודה חקרתי את מקורם של שמות המשפחה בעדות שונות ומוצאים שונים,
את מקור השמות הפרטיים הן מבחינת התנ"ך והיהדות והן מבחינת החוקים שלהם,
ובנוסף את שמות המשפחה בערים השונות במחוז מארמארוש.
עבודת החקר שכתבתי מציגה שלל סיפורים,מקורות מדעיים וסקרים שמעשירים באופן ניכר את העבודה,
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצבי ושרית מוריי היקרים שליוו אותי לאורך תהליך חקירת העבודה וכתיבתה בבלג זה, ועל השקעתם מזמנם הפרטי שתרם רבות להצלחת העבודה.
אני בטוחה שקריאת עבודת המחקר תהווה עבור הקוראים אותה מקור רווי מידע מעניין ומהנה.
לפנינו השיר "לכל איש יש שם",אני חושבת ששיר זה מעביר את הרעיון המרכזי בעבודתי,
ובנוסף את מעגל החיים שאדם חי בו מרגע היוולדו ועד יום מותו עם השם שנתנו לו אביו ואימו.

 לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו.

ביבליוגרפיה
1.  http://www.hebrewbooks.org/האתר של הלשכה לסטטיסטיקה-  http://www.cbs.gov.il/reader 
2. אתר הידברות-   http://www.hidabroot.org/ 
3. אתר hebrewbooks-  http://www.hebrewbooks.org/

4. עורכים: ש"י גרוס ויוסף כהן, ספר מארמארוש , ת"א, תשמ"ג

העיר סיגט וגירוש יהודי הונגריה

מקצועות ושמות המשפחה המשוייכים להם